רפואה סינית

מקורה של הרפואה הסינית הוא לפני כ- 5,000 שנה בתקופה הקיסרית בסין, מטרה הראשונית הייתה לדאוג לאריכות ואיכות חייו של הקיסר.
בבסיסה של הרפואה הסינית עומדים מספר עקרונות חשובים.
עיקרון אחד מדבר על הקשר והדמיון בין האדם לטבע. ניתן להסתכל על האדם כמיקרוקוסמוס של המקרוקוסמוס כלומר כל התהליכים המתקיימים באדם הם השתקפויות של תהליכים המתקיימים בטבע- האדם מושפע מעונות השנה, מהאקלים, מהסביבה בה הוא חי ומהתהליכים המתרחשים בה.

עקרון חשוב נוסף הוא התייחסות לכל התופעות כיחסי גומלין בין יין ליאנג.
יין (מילולית: הצד החשוך של ההר) נחשב לאיכות יותר "חומרית", יותר עגולה, קרה, לחה וכדומה.
יאנג (מילולית: הצד המואר של ההר) נחשב לאיכות היותר "אנרגטית", קווית, חמה, יבשה וכדומה.
חשוב להבין שיין ויאנג הם מושגים יחסיים החיוניים לתיאור האחד של השני לדוגמה: נוזל הוא מצב יאנגי לעומת מוצק אך יחשב למצב ייני בהשוואה לגז.
היין והיאנג מתארים הפכים משלימים, כל אחד מהם מכיל את הזרע ליצירתו של האחר, ובשיא של כל אחד מתחיל השני.
התנועה בין היין והיאנג היא למעשה ה"צ'י".

ה-צ'י הוא מושג בסיסי ברפואה הסינית, ניתן להתייחס אליו באופן כללי כ"אנרגיה". כמו שניתן להבחין בין סוגים שונים של אנרגיה כך ניתן להבחין בין סוגים שונים של צ'י, לדוגמה: צ'י המגיע מן האוויר, צ'י שמקורו במזון, צ'י מגן (בעל תפקיד דומה למערכת החיסון) ועוד.
ברפואה הסינית אנו משפיעים על הצ'י בצורות שונות.
הסינים הגדירו שהצ'י זורם בגוף במסלולים מוגדרים המכונים "מרידיאנים". כל מרידיאן הוא בעל תפקודים מסוימים ומשפיע על תפקודי גוף ונפש שונים, חלק מהמרידיאנים קשורים לאיברים הפנימיים.
כל דרכי הטיפול ברפואה הסינית מבוססות על השפעה על זרימת הצ'י בגוף המטופל. לשם כך יכול המטפל להיעזר בדיקור, צמחי מרפא, צ'י גונג, תזונה ועיסוי (טווינה)



"אם רוצים לצמצם
לפעמים צריך להרחיב,

אם רוצים להחליש
לפעמים צריך לחזק

על מנת להפיל דבר
יש לרוממו תחילה

כדי לקבל
צריך קודם לתת

בעזרת חוכמת האור
הרך על הקשה יכול לגבור.

אבל
הכי
טוב
בשביל
הדג
זה
לא
להתרחק
מהמים"

(מתוך "ספר הטאו" מאת לאו טסה בתרגומו של ניסים אמון)